פסק-דין בתיק עב"ל 125-10

השופט עמירם רבינוביץ

1.     תביעתו של המערער להכרה באוטם שריר הלב, בו לקה ביום 17.4.2007, כתאונה בעבודה כמשמעותה ב חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק) נדחתה על ידי בית הדין האזורי בתל אביב (בל' 4832/08; השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור מר נחום עמישדי ומר יוסף פרלמן) ומכאן הערעור שבפנינו.

         הרקע העובדתי כפי שנקבע בבית הדין האזורי

2.     המערער, יליד 1947, הוא מוסיקאי המספק בין היתר, שירותי הגברה ותאורה באירועים. עבודה זו כוללת העמסת ציוד הגברה ותאורה מהמחסן שבביתו, בו מאוחסן הציוד, עד לרכבו - מרחק 15 מטרים, ופריקתו במקום האירוע.

3.      על פי עדות המערער, הוא הוזמן לספק שירותי הגברה ותאורה להופעה גדולה של הזמרת אופירה גלוסקא באירוע של בנק לאומי. לדבריו, באותו בוקר עם קומו חש לחץ קל בחזה, שחלף כעבור מספר שניות, אולם הותירה בו הרגשה של חולשה. עם זאת, בשל אחריות מקצועית כלפי הלקוחה, הוא החליט שלא לפנות לטיפול רפואי, ויצא להעמיס את הציוד על רכבו. לקראת סיום העמסת הציוד הוא חש לחץ בחזה, תחושת חנק והזעה. המערער קרא לאשתו ושניהם נסעו לבית החולים בילינסון, שם אובחן כי לקה באוטם שריר הלב (להלן- האוטם). לדבריו, הסבירו לו בבית החולים כי אילו היה נח באותו יום, האירוע הלבבי לא היה מתרחש.

4.     תביעת המערער שהוגשה למשיב (להלן: המוסד) להכיר באוטם כתאונה בעבודה, כמשמעותה ב חוק, נדחתה הן על ידי המוסד והן על ידי בית הדין האזורי בתביעה בה השיג המערער על החלטת המוסד.

ההליך בבית הדין האזורי

5.     בפני בית הדין האזורי טען המערער, כי היקף הציוד שנדרש להרים ולהעמיס לצורך ההופעה של גב' גלוסקה, היה רב מהרגיל, משום שמדובר היה בהופעה בה השתתף גם בנה של הזמרת ותזמורת ליווי. העמסת הציוד הכבד לבדו ללא עזרת בנו, שלעתים מסייע בכך, היוותה למעשה את "הטריגר" לקרות האוטם, ולכן יש להכיר בו כ"אירוע חריג". המערער אמנם מודה כי לא מדובר במקרה חד פעמי, אך לטענתו הכנת ציוד לאירועים בסדר גודל כזה איננה עבודתו השגרתית, וכי הזמנות לאירועים בסדר גודל כזה היו לו לכל היותר כ- 3-4 פעמים בחודש. לחילופין, טען המערער, כי נוכח העובדה שחש ברע כבר בקימתו באותו בוקר וביומיים שקדמו לאירוע, מדובר  בהרמת ציוד במצב של חולשה, ולכן יש לראות בכך אירוע חריג  בהתאם לאמור בדב"ע נד/186-0 אליהו אלבז - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ז 520 (להלן: עניין אלבז).

בית הדין האזורי, לאחר בחינת חומר הראיות, הגיע למסקנה כי דין התביעה להידחות, מבלי להיזקק למומחה רפואי, מאחר שהרמת המשא הכבד בבוקרו של יום 17.4.2007  ככל שהייתה, לא היוותה "אירוע חריג" לגבי המערער.

בית הדין האזורי נימק את החלטתו זו בנימוקים הבאים, אותם נביא בלשונו של בית הדין האזורי:

" א.     בחקירתו בפני חוקר הנתבע אישר התובע כי לא דובר באירוע חריג מבחינתו.

ב.         התובע הודה בחקירתו ובתצהירו, כי הרמת ציוד ההגברה והתאורה בכוחות עצמו הינה שגרתית עבורו. גם אם נניח כי במקרה זה נדרשו מוניטורים נוספים ו/או ציוד נוסף, כפי שאירע גם באירועים אחרים - אין מדובר בשוני ההופך את הרמת המשא הכבד לאירוע "חריג" כהגדרתו בפסיקה. ממילא, לא הוכח כי אכן נדרשו במקרה זה מוניטורים נוספים ו/או ציוד נוסף, והטענה לאירוע "גדול" התבססה על רישום שהתובע הודה כי נעשה על ידו לצרכי התביעה בלבד (הגם שצירף בתחילה את הרישום מיום 17.4.08 כרישום אותנטי, דבר הפוגע משמעותית באמינותו).

ג.         התובע ניסה בתצהירו, ובתצהיר בנו, לטעון כי דרך כלל בנו עזר לו - אך בחקירתו הנגדית אישר כי הסיוע האמור היה אקראי ולעתים רחוקות בלבד (ולא בכדי לא אמר על כך דבר לחוקר).

ד.         התובע כלל לא ייחס את מחלתו להרמת המשא הכבד אלא לעוגמת הנפש שחש עקב הליקויים ברכב החדש והיקר שרכש. מכאן שגם סובייקטיבית, לא חש באירוע "חריג" כלשהו.

ה.        עוד יש לקחת בחשבון, כי בקביעה העובדתית אם היה אירוע חריג אם לאו יש ליחס משקל רב "להתבטאויותיו של התובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות של התובע בעת הגשת התביעה לבית הדין" (עב"ל 248/98 מקסים פרץ - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לג (29) 24). במקרה שלפנינו, לפי סיכום האשפוז, לא קיים כל אזכור לאירוע חריג  כלשהו ואף לא להרמת משא כבד (או מאמץ פיזי אחר); נהפוך הוא - לכאורה הכאבים החלו מיד עם הקימה וטרם שהתובע החל בפעילות כלשהי.

לחלופין טוענת ב"כ התובע, כי גם אילו ניתן לראות במאמץ שהושקע באותו בוקר דבר שבשגרה, הרי שלאור העובדה שהתובע חש קודם לכן ברע וביצע את המאמץ תוך כדי מצב של חולשה גופנית - יש לראות בכך משום אירוע חריג (דב"ע נד/186-0 אליהו אלבז - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 520; להלן - "עניין אלבז").

גם טענה זו אינה מקובלת עלינו. לא מצאנו כי נסיבותיו של עניין אלבז דומות לאלה שבפנינו. מהרישום הרפואי לא עולה מצב רפואי קודם מובהק - כפי שהיה בעניין אלבז - אשר מצדיק התייחסות להרמת המשא הכבד כאל אירוע חריג על אף שאינה כזו בהתחשב בשגרת עבודתו של התובע.

            ממילא, בהתחשב בחוסר אמינותו של התובע (כפי שבא לידי ביטוי בעיקר ברישום מיום 17.4.08 שהוצג כרישום אותנטי, וגם בניסיון לטעון כי בנו עזר לו דרך כלל בהרמת הציוד), וכן ברישום הרפואי מיום האירוע לפיו הלחץ בחזה החל עם הקימה ללא כל אזכור של מאמץ גופני כלשהו - איננו משוכנעים כי התובע הרים את הציוד בבוקרו של יום 17.4.07".

עיקרי טענות הצדדים בערעור